מים

הַיְּלָדִים רוֹצִים:

לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ

שֶׁיָּבוֹא

שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל וַאֲמִתִּי.

יָדוֹ בְּיָדָם.

לְהִזָּכֵר, וְלֹא רַק לְנַסּוֹת לִזְכֹּר,

אֵיךְ יָשַׁב אִתָּם בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה

וְאֵיךְ עָשׂוּ תַּנִּינִים סְבִיבוֹ.

הוּא, לִמֵּד אוֹתָם לְהַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ לַמַּיִם.

הוּא, לִמֵּד אוֹתָם לֹא לִנְשֹׁם.

שנים לאחר מות בן זוגה פתחה רוחמה גבל־רדמן את מחברת הזכרון שכתבה לבניה הצעירים. מחברת בה שוחחה עם ילדיה והניחה במילים את חייה וחייהם בימים שאחרי. השנים הבהירו כי מחברת זו מצלמת תמונות של שבר והתמודדות ומהווה מעין יומן אבל של אשה ואם צעירה שחייה השתנו בחטף. מתוך המחברת נבחרו השירים לספר זה. זהו מעשה אמנות מרתק, שירה שהיא עדות עצמית של צער ומעשה רגשי מרתק שכולל אומץ ואהבה, געגוע, מחויבות וכח חיים משכנע.
(אורית גידלי)