"ואני רוצֶה את הספרות כמו ג'ירפה. כמו לידת הג'ירף. רגע אחד הוא מוטל על האדמה ובמשנהו מנסה לקום על רגליו. מדדה. נופל. קם. נופל. קם. וכשהוא כבר על רגליו, עושה את צעדיו הגמלוניים הראשונים, הודפת אותו אמו ברגליה, ממריצה אותו שילך, שיצעד על רגליו, כי ג'ירף שרוע על האדמה הוא טרף קל. אל לה לספרות להיות טרף קל. אני רוצֶה אותה גבוהה ויפה כמו הג'ירפה. אני רוצה אותה כמו המכרסמים. שעירים, מכוערים, מטונפים. עם שיניים ארוכות וחזקות לחפירה במחילות."

זליגמן הוא סופר, בן חמישים בקירוב, העסוק בבדיקה סיזיפית של זהותו, הנטפלת לזהויות אחרות, שאותן הוא מנכס לעצמו. בן יחיד לאביו ולאמו, שסודה האיום נחשף שנים רבות אחרי מותה. תל אביב, העיר שבה נולד, גדל וחי, היא עיר רוחשת ותוססת, המשמשת בימה לשלל טקסים מוזרים שהוא עורך לעצמו בניסיונותיו הנואשים לשנות את היחס בין החיים לבין הספרות. זליגמן גומא את העיר ברגליו, עסוק באובססיה לאנְיה, גרושתו ואם בנו היחיד, מיטלטל בין עבודות דחק בתחום הסִפרות, ומתעקש לכתוב יצירת ספרות חדשה. רות, שכנתו המבוגרת, טוענת שהספר שהוא כותב הוא בכלל פרי יצירתה, אך זליגמן רואה בה דמות שהיא פרי דמיונו, רכיב במכונה שברא.

זליגמן הוא רומן יוצא דופן, שאפשר לקרוא בדרכים שונות. בכל קריאה עשוי להתגלות עולם אחר, צידוק אחר, גיבור או גיבורה אחרים. שפתה של רותי רום מכשפת בחושניותה. ביד אמן היא מציירת לנו עולם מבעית שהוא בה בעת מופלא, ותובעת את תשומת לבנו כדי לנפוח בו חיים בקריאה מושכלת.

הספר יצא לאור בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות תל אביב.