השעון מתקתק, חתולים מייללים.

כפות הידיים שלי התקמטו ונצבעו כתמים חומים,

ככה בבת אחת בלי ששמתי לב. נמשים גדולים וחומים.

הכתפיים והשכמות התעקמו.

אני מנסה להסתיר אותם בשמלות יפות בגרביונים בנעליים

בבשמים במייק אפ בליפסטיק.

אני מנסה להסתיר אותם בבית יפה בילדים מוצלחים

בבעל מוצלח.

אני הולכת ומתעקמת.

אביגיל אנטמן מתבוננת ביומיום על רכיביו. רשמיה – ספק פרוזה ספק שירה – מישירים מבט אל ההזדקנות הנשית, האברים המדממים ומתכלים, חשבונות הבנק המתרוקנים, הנישואים המתערערים, חרדות ההורות ואימת הנפילה. כתיבתה נעה בין הנמוך והעלוב אל הגרנדיוזי והנשגב: היא נוגעת במחוזות הקשים ביותר בטון יבש, קליני כמעט, שאל חרכיו מתגנבת כרוח רעננה חדוות החיים, ההומור, החמלה.