הנה שירה שמסוגלת לקרב לרגע את העתיד לכאן. שירה שמשיטה מבט על פני ציר הזמן. בקובץ הזה שירים על אודות עולם שהכרנו, שירים על אודות עולם שעלינו להכיר לילדינו ושירים על אודות העולם שאולי לא נכיר כבר, לעולם. והשירים הם חומר רגיש במרקם החיים, והם יצורים בעל הרגל לרצות לדעת למה. שחורי כותבת בהגיון, אחרי מחשבה, לא כדי להסיח את הדעת מהפחד, לא בניסיון לתקן רגעים שנושאים בחובם איזה סוף, אלא בתקווה שנתעורר יחד, שוב, אחרי שהקצנו משינה.
ילדי דור ה־X למדו בודהיזם מוגז עדין בגרסת הוליווד משובר הקופות "מטריקס" (1999), שבו פוגש במסעו ניאו הגיבור (קיאנו ריבס) ילד גלוח ראש בלבוש נזיר שיכול לשלוט בחפצים בכוח המחשבה. הילד מפתל כף מתכת מול עיניו המשתאות של הגיבור וכשזה מנסה ללמוד איך לעשות זאת בעצמו אומר הנזיר הקטן את המשפט שהפך למטבע לשון: "There is no spoon". משמע, אינך רואה את הדברים כהווייתם ומה שחשבת שהוא ממשות אינו אלא אשליה.