הספר המקומות הריקים של יהודית הנדל הוא מונוגרפיה מקיפה ראשונה מסוגה המוקדשת לסופרת, כלת פרס ישראל, ולמכלול יצירתה. הנדל (1921–2014) פרסמה במהלך חייה עשרה ספרים והפכה לאחת הסופרות הבולטות בספרות העברית והישראלית. עם זאת, לצד ההכרה וההערכה שיצירתה זכתה להן, נשארה הנדל בשולי הקאנון הספרותי והזיכרון התרבותי הקולקטיבי. ספר זה מבקש להאיר את יצירתה באור חדש. נדונות בו יצירותיה המוּכּרות, ובהן ספרה הנחשב הכוח האחר (1984), ולצידן נבחנים ספריה הידועים פחות, כמו גם סיפוריה המוקדמים והנשכחים משנות הארבעים, שפורסמו בעיתונים ובכתבי העת וסללו את דרכה לספר הביכורים אנשים אחרים הם (1950). חומרים מעיזבונה הספרותי של הנדל, שטרם זכה לעיון מחקרי, נחשפים כאן לראשונה ומביאים לידי גילויים מפתיעים ותובנות חדשות באשר להנדל וליצירתה. חומרי העיזבון כוללים בין השאר נובלה גנוזה, שזוכה בספר לעיון נרחב, וטקסט אוטוביוגרפי שעליו עבדה הנדל בעשור האחרון של חייה.
פרקי הספר – הנעים משנות כתיבתה המוקדמות של הנדל ועד לספרה האחרון, המקום הריק (2007) – מציעים מבט חדש על הסופרת ועל יצירתה, על היחסים המרתקים שטוותה בין ה"ספרות" ל"חיים", על הפואטיקה המלנכולית שלה לצד הניסיון לצעוד אל "מעבר למלנכוליה" וגם על "המקום הריק" כמוטיב דומיננטי בכתיבתה. "המקום הריק" הנדון בספר מִתקשר גם למקומה החסר של הנדל בהיסטוריוגרפיה ובקאנון הספרותי.
מבוא ׀ "מלים נהפכות לפעמים לפצעים פתוחים": עולמה הפואטי של יהודית הנדל
"המקום הריק" של יהודית הנדל בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית
זהות בדויה: בין הביוגרפי לבדיוני
אל המלנכוליה ומֵעבר לה: הפואטיקה המלנכולית של הנדל
המקומות הריקים של יהודית הנדל
פרק ראשון ׀ ראשית יצירתה של יהודית הנדל
בחזרה אל הסיפורים המוקדמים
משיר הנעורים (?) אל סיפור הביכורים
"אחרים" — וגם "אחרוֹת" — בקורפוס היצירה המוקדם של הנדל
"קבר־בנים": על הגלגולים המוקדמים של הסיפור ועל הסקנדל שלא היה
הסיפורים המוקדמים ו"שם המחברת" יהודית הנדל
פרק שני ׀ "חיכית פעם למישהו?": על הנובלה הגנוזה "כרטיסים לסמי דייוויס"
מהרומנים המוקדמים אל הנובלה הגנוזה
"אי אפשר היה לדעת לְמה היא מחכה, אבל היא נראתה כאילו היא מחכה": האֵבל הגדול של הציפייה האינסופית
"אי אפשר לברוח ממנו": "גרעין הקול" של האחר האבוד
פרק שלישי ׀ מֵעבר למלנכוליה: "הכוח הממית" של "הכוח האחר"
"מה קיים פחות ומה ממשי יותר": לקראת קריאה חדשה של "הכוח האחר"
"אולי יש גבוה משימחה אבל אין עמוק מאבל": אבל "תקין" או פואטיקה מלנכולית?
"ומה שקיים באמת הוא רק הכוח הממית": על גילויו של "הכוח הממית" בטיוטותיו של הספר
"לעבוד — זה לטבוע כל יום בנהר": על שתי טביעות המסרבות להסתיים
"כמו המתים שהולכים אתנו ועומדים בחדר חיים": מקולות העורבים של שמיל אל מבטהּ של האם
"וזה באמת יותר ממה שאפשר לשאת": על הניסיון להיחלץ מן המלנכוליה
פרק רביעי ׀ "ליד כפרים שקטים": מכתבים מנסיעה לא מדומה
"כמו כל ספר פרוזה": "ליד כפרים שקטים" ומכלול יצירת הנדל
כתיבת השואה המוקדמת בשנות הארבעים: השורשים הספרותיים של הספר המאוחר
על "הערים אליהן לא נסעתי": כתיבה מול מחיקה
"לא נוכל לסיים את זה לעולם": הכתיבה מן האמצע ואי־האפשרות "לסגור" את הטקסט
פרק חמישי ׀ רוחות הרפאים של "המקום הריק"
רוחות רפאים, חורים שחורים ומקומות ריקים
הסיפור הראשון, "המקום הריק": שתי תפיסות מנוגדות של "רִיק"?
הסיפור האחרון, "אגדת הכינור האבוד": שיאו של מופע הרפאים
"החומר הזה שמתרחש בפנים": איך כותבים בשפה של רפאים?
אחרית דבר ׀ "ואני מגיעה שוב לסוף הדרך ולא מוצאת את הקשר האחרון"
הערות
ביבליוגרפיה
18-09-2024 רון נשיאל, כאן רשת ב'
03-09-2024 מאיה בקר, הארץ