לפניכם רומן-דהרמה, הפורש את עיקרי החשיבה ואת דרך החיים הבודהיסטית, כשהוא ארוג בסיפור חייהן של אנדי ומרתה. השתיים, ילידות ראשית שנותיה של המדינה, עקרו בערוב ימיהן לארץ זרה ומוכרת כאחת. אנדי, חוקרת ספרות ילדים ואלמנת מלחמה, מתוודעת לדרך חייהם של מרתה ואימרה, זוג מורים ישראלים החיים בלונדון כנזירים ללא גלימה ומלמדים באופן קפדני אך לא דוקטרינרי בוויהארה הקטנה בביתם. שם משתתפת אנדי בסדרה בת שלושה-עשר מפגשי לימוד ותרגול.
במפגש הפלאי בין אנדי ומרתה, מורת-דהרמה בעלת אופי נוקדני ודרכי ביטוי אידיוסינקרטיות, מתגלה עולם הגות המצביע על אשלייתיות החיץ בין הנשגב והטריוויאלי, בין הרוחני והארצי, בין היחסי והמוחלט, ועל ריקותם של הדברים ממהות מוצקה, כשהם שבריריים, ארעיים ורעועים. יחסי מורה-תלמיד מיטשטשים וגורלותיהם של הגיבורים נשזרים זה בזה בהרמוניה הנובעת מנסיבות העבר, מבית הורים הלומי שואה, מן האהבה לשפה העברית ולספרות, מתפיסת ההשראה והשירה כהכרחיות בחיי היום-יום. בין פרק לפרק ובתוך הפרקים עצמם שזורים שיעורים מתורגמים מן הקנון הבודהיסטי הקדום, שירי פצע ויפעה, התפכחות והארה, וכמוהם קטעי יומן אינטימיים, שמתוכם בוקעים תמיהה, זרות ובדידות כקרינה רדיואקטיבית.
מעטים הספרים האורגים את לימוד הדהרמה הבודהיסטית בסיפורת, והדבר מקשה על סיווג הספר, המכיל עיון, סיפורת ושירה, בקטגוריות הרגילות. עם זאת, הסרת החיץ בין מה שנתפס כתאוריה ובין חיי היום-יום הופכת אותו למסמך עיוני ואינטימי כאחד.
תור ואיתמר, ילידי שנות קום המדינה, חברים לחיים מזה כחמישים שנים והורים לגאיה. איתמר, פסיכולוג קליני מומחה ומדריך לפסיכותרפיה, ותור, חוקרת איור במומחיותה, תלמידי הדרך הבודהיסטית, שפתחו ב-2001 את "בית בהאוונא" בת"א, בית דהרמה שבו לימדו ברוח לא כיתתית, לצד מורים ומורות, נזירים ונזירות במסורות הבודהיסטיות השונות מישראל ומרחבי העולם. הם כותבים, מתרגמים לעברית, עורכים ומוציאים לאור של ספרי הדהרמה מודעות אינטואיטיבית (2011); דממת ההוויה (2015) ו- אבא נכבד: חיים עם אג'אהן צ'ה (2017). תור פרסמה את הספרים עד שחמלה תתעורר (2012) ו-להתראות באין-עולם (2019). איתמר, מורה דהרמה מוערך ואהוב, שלימד את הדרך שבה הלך באופן בהיר ומדויק וטיפל בריבוי פניו של הסבל במשך כארבעים שנים, נפטר לפני שזכה לראות פרי עמלו. הספר יוצא לזכרו של אדם אציל זה, מבוע של ידע רחב יריעה ותבונת אנוש מופלאה, צלילות מחשבה, ענווה, חמלה, טוב לב ומסירות לתלמידיו ולמטופליו.
"Club Mad (ולא Club Med) הוא מועדון החברים הגדול ביותר בעולם. נניח שנהיה מוכנים, או אף מעוניינים, לוותר על החברות בו. מה עושים? זוכרים שהדרך הבודהיסטית איננה 'feel-good path', שאנחנו כל הזמן אומרים מילים אחרונות כי ברגע זה ממש אנחנו מתים, נוצְרים אהבתם, צוואותיהם, צליפותיהם ואזהרותיהם של הורים ומורים המבקשים טובתנו, יודעים שהיווכחות בעלת ערך אף פעם אינה אובדת, שרפרוף כנף רב יופי הוא לעיתים פרפור נואש לשחרור ושלא כל הימים נגמרים ביום אחד."
