נשים חסרות מנוח הוא ספר על נשים המחפשות את דרכן הייחודית לחיים של שוויון וכבוד. כל אחת בדרכה, מונעת על ידי מציאות חייה. לפמיניזם פנים רבות. מציאות אתנית־כלכלית־לאומית־השכלתית־מעמדית וכמובן אישית, (גיל, היסטוריה אישית), יוצרים תרגומים מגוונים של הרעיון למציאות חיים ממשית. רבקה נרדי מביאה את הסיפור האישי של מגוון גדול של נשים ואנו הקוראות והקוראים יכולים ללמוד על הקשר הבלתי נמנע בין החוויה האישית־אינטימית לבין אידיאולוגיה שהיא לעולם "גדולה מהחיים". מטרתו של ספר זה היא לחזור ולהציע את חזון השוויון, כפי שיכול להתקיים, וזאת משום שהדבר חשוב וקריטי מדי לחיינו מכדי שנמשוך בכתפינו ונניח לו. אך בשל הפרספקטיבות שרכשנו עם השנים שחלפו אין אנו יכולות ויכולים להסתפק בכך. אנו רוצות ללמוד מה חושבות נשים פמיניסטיות על הפרקטיקה של הפמיניזם בחייהן שלהן. אנו רוצות ללמוד מה חושבות נשים צעירות שנולדו לעולם מודע יותר לזכויותיהן של נשים. האם הפמיניזם הוא להן דרך חיים טבעית? האם יכולה להיות תחייה לפמיניזם וכיצד יש לעצב את פניה של תחייה זו?
ספרה של רבקה מהווה ציון דרך בהתפתחות השיח הפמיניסטי בישראל. הוא מתחבר היטב לספרות הפמיניסטית המתרחבת בארץ ובעולם. בספר נעשה שימוש מרתק בעבודות שנכתבו על ידי פמיניסטיות בולטות, ובעזרתן הוא מצביע על השינויים המתרחשים בישראל ביחסים בין המינים ובמודעות להם אצל גברים ונשים.
רבקה בוחנת בסקרנות ומתוך אכפתיות עמוקה את המגמות והתהליכים הקשורים לפמיניזם בישראל, ועוקבת אחריהם לאורך התקופות, מהעבר אל ההווה ואל עבר העתיד. היא מתייחסת מתוך כבוד ורגישות לנרטיבים של קבוצות שונות בתוך התנועה הפמיניסטית. ביניהן: נשים מזרחיות, ערביות, בנות מעמד הביניים, חד־הוריות, צעירות ומבוגרות. כמו כן, רבקה עומדת על הקונפליקטים שבין הפמיניזם האוניברסלי לבין זה של קבוצות המבקשות את מקומן בפמיניזם הישראלי. בספר באה לידי ביטוי הזדהותה של רבקה עם מצוקות של נשים מוחלשות, שאינן זוכות להתעניינות של מרבית הארגונים הפמיניסטיים. כאחת המרואיינות, אני סבורה שהחלק המרתק במיוחד בספר קשור ל"סיפורים האישיים", שהם מרגשים ומאלפים כאחד. רבקה אוהבת ומכבדת את האנשים שאותם היא מראיינת ומביאה את סיפוריהם מתוך חיפוש כן אחר הייחודיות של כל אחת ואחד מהמספרות והמספרים.
(דר' אסתר הרצוג)
