כְּשֶׁאַתֶּם עֲצוּבִים אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַבִּיט בָּעוֹר שֶׁלָּכֶם,

בַּחִבּוּר שֶׁבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת; אִם הוּא רַךְ תֵּדְעוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם.

אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם,

חִזְרוּ לְשָׁם. אַל תַּעַצְרוּ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּטְעוּ: אֶפְשָׁר לְהַסִּיעַ

פֶּצַע אֲחוֹרַנִּית, אֲבָל אַתֶּם לֹא.

יוֹם אֶחָד אִמָּא שֶׁלָּכֶם תַּחְזִיק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת בִּתְּכֶם וּפִתְאוֹם

כָּל הָאַהֲבָה הַזּוֹ שֶׁהִשְׁחִירָה לָכֶם מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם תִּשְׁטֹף

אֶתְכםֶ ואְַתֶּם תִּבּהֲָלוּ כּלָ כּךְָ;

מִפְרֶצֶת, דִּמּוּם פְּנִימִי,

לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה זֶה.

שירי הספר גלֶֶּם עוסקים בשינוי צורה. זהו ספר שלבו הוא המפגש עם 'הפתאומי' על כל מופעיו, והיציאה ההכרחית מתוך הפְּנים המוגן, הרחמי, אל ג'ונגל החוץ הפלואורוסנטי. המשוררת מתעדת את האופן שבו מפגישה אותה לידת בנותיה עם ילדותה שלה, ובעיקר עוסקת בשאלה המטרידה: כיצד שולחים את העטופים ברוך, קטנים כגדולים, אל העולם שמחוץ לבית, כך שייטיבו זה עם זה.