שירתה של נעמי חשמונאי נסדקה ביופי. דפקה בו את הראש בקיר. ובה בעת היא ניתנה כקְדֻשָּׁה ליופי ("אבל אני נתתי", עמ' 11), התקדשה לו. נחושה, מחשמלת, עדינה, תובענית, בשירת "בסוד החשמל" אין פשרה, אין ויתור לטובת קלות קומוניקטיבית. היא תובעת מהקוראים קשב מוחלט, ובתמורה מעניקה להם תועפות של יופי מקורי, ערטילאי, מוזר.
נעמי חשמונאי, משוררת ומוזיקאית, מייסדת את יצירתה השירית על אדנים של מוזיקליות עתירת מעוף ושל מקצבים פואטיים מעודנים. העברית של שירתה היא לשון מסחררת ורבת־גוונים, השואבת את עושרה מהמקורות אך גם מאיזה קשב דק ופרטי מאוד, עכשווי לגמרי. "בסוד החשמל", ספר שיריה הראשון הוא ביטוי בשל להפליא למסלול הפואטי והביוגרפי שעברה חשמונאי. ביטוי כְּלִיל יופי.
בעידן שבו הפשטנוּת והמובנוּת שולטות בשירה העברית אצל פזמונאים ומשוררי אינסטגרם (ואף אצל חלק מבכירי המשוררים), הזדהרה השנה המשוררת והמוזיקאית נעמי חשמונאי, דווקא מכיוון שהיא מציעה שירה חידתית וערפילית, שטומנת בחובה אמת גדולה ומבהיקה.