בין חיים לחיים
בְּחֻלְצַת קְטִיפָה סְגֻלָּה
אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת
הַנּוֹסֵעַ אֶל הֶחָצֵר הַפּוֹנָה לָרְחוֹב
אֲנָשִׁים טוֹבִים מַאֲכִילִים אֶת הַחֲתוִּלִים
וִילָדִים אוֹסְפִים פִּינְיוֹנֶס שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעֲצֵי הָאֹרֶן
בָּרְחוֹב פּוֹסְעִים גְּבָרִים
לְמַעֲרִיב שֶׁל שַׁבָּת
עוֹד מְעַט יַבְדִּילוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל
וְיָשִׁירוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ
עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד
וְאַתְּ שׁוֹקֶטֶת וְשׁוֹתֶקֶת
בְּקוֹלוֹת רָמִים
זוֹכֶרֶת אֶת כָּל הַהַבְדָּלוֹת
שֶׁעָשִׂית בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ
בֵּין חַיִּים לְחַיִּים
הכותבת מתארת את עולמה הפנימי - זיכרונות ילדותה ובגרותה בחיפה - בנופים פנימיים וחיצונים הקשורים למשפחה, לדת, לחברות ולאקדמיה.