חשבון נפש
אֶת עַצְמִי אֲנִי מַשְׁאִיר לַסּוֹף
אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר טִפַּלְתִּי בְּכָל הַשְּׁאָר
כְּמוֹ קִנּוּחַ עָרֵב לַחֵךְ
לְגִימָה מְתוּקָה מִכּוֹס יַיִן מַר
אֲפַנֶּה כָּל זְמַן שֶׁבָּעוֹלָם
לִנְבֹּר בְּתוֹכִי עַד שֶׁאֶתְרַצֶּה
כָּךְ, לְאַט וּבִנְחִישׁוּת
אֶפְרֹם עַצְמִי מִקָּצֶה עַד קָצֶה
אֶתְעַמֵּק בְּכָל שְׁבִיב שֶׁל חֻלְשָׁה
אֶבְדֹּק כָּל פִּסָּה בִּקְרָבַי
אֶבְחַן בִּקְפִידָה כָּל עֶצֶב חָשׂוּף
וְאֶרְמֹס אוֹתוֹ בֵּין יָדַי
כֵּן, אֶת עַצְמִי אַשְׁאִיר לַסּוֹף
עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה בִּלְתִּי נִסְבָּל מַמָּשׁ
אָז אֶנְעַץ פִּגְיוֹן שֶׁל צִינִיּוּת בַּלֵּב
אֶגָּאֵל מִיִּסּוּרַי... וְאַתְחִיל מֵחָדָשׁ
ברטין כותב שירה רגישה ומלאת התבוננות עצמית, שירה הנושאת את הקורא אל הלכי רוחו וחוויותיו. בפואטיקה זו שלובים עבר והווה, זיכרון אישי ולאומי, והמגע האינטימי נמסך בחוויה ההיסטורית. ברטין כותב בעברית מליצית המשמרת ניחוח ימים עברו, לצד ביטוי אותנטי, ברוח הימים האלה. הוא מבטא את עקרונותיו באופן התובע מהקורא השתתפות והרהור, בלי רתיעה מפרישת לבטים, פקפוקים וספקות.
(אהוד אמיר)