ברגע הראשון נקראים שיריה של מעין שטרנפלד כ"עתידות" של מסטיק "בזוקה". האירוניה עובדת שעות נוספות, ההומור מוחא לעצמו כפיים ואוויר הריאות הפואטי מנפח בלוני צחוק. אבל בקריאה שנייה מסתבר שההומור הזה הוא גם רשת הסוואה, רשת התפורה מחוטי צעקה. את הצעקות האלה מחביאה מעין קודם בקופסא שחורה, אחר כך מנקדת אותן בדם לבה ולבסוף מרקידה אותן כל כך יפה במקום שבו גם מרצפת רועדת היא שירה.
(רוני סומק)