יחזקאל רחמים הוא משורר נוסע. שירתו מצויה בתנועה גיאוגרפית ונפשית מסחררת, נסיעה בלתי פוסקת אל הדף וממנו, המתרחשת כל אימת ש"מְטוֹס / הַדְּיוֹ מְחַמֵּם מְנוֹעִים לְהַמְרִיא / לְשַׁיֵּט בְּשָׁמַיִם שְׁלֵמִים".

המסע של שמיים שלמים נודד בכנף שירית רבת השראה בין ארצות ומרחבי תודעה רבים ומגוונים. לעתים הוא מתגלה במעוף קל נוצה של ציפור, או מבצבץ כ"גִּבְעוֹל (ש)הֵנֵץ מִבֵּין אַבְנֵי הָרְחוֹב", לעתים מתגלם במאמץ להירדם בקיטון מרחקים "כְּאִלּוּ אֵין חֻלְדָּה חוֹפֶרֶת בְּתִקְרַת / הַטִּיט הַמְּשֻׁנָּן", ולעתים נחווה כגלות וכהוקעה בשעה ש"הַבַּיִת הַקָּלוּשׁ שֶׁעוֹד / עָמַד, רָחַק כָּל־כָּךְ, כָּל־כָּךְ רָחַק". ואולם, גם מן התהום, המשורר "עוֹלֶה וְקָם כְּמוֹ / מִלַּת פַּרְפַּר מִקֶּבֶר הַנְּיָר" ומעמיד יצירה עזה ומוארת, המפעילה את קוראיה בכריזמה שירית בלתי מצויה.

"שמיים שלמים" הוא החלק השלישי ביצירה רחבת יריעה: "טרילוגיית המרחקים" – ראשיתה בספר "עכשיו הנסיעה" והמשכה ב"דיו מרחקים". בשלושת הספרים הללו, יחזקאל רחמים מתגלה כמשורר מקורי ועז מבע, המעמיד גוף יצירה ייחודי על במת השירה העברית.

דורי מנור

הַמִּדְרָכוֹת, הַלְּשׁוֹנוֹת, הַנּוֹף,

קוֹרְאִים: "הִגַּעְתָּ, בֶּן־אָדָם."

קְרָבַי עוֹדָם מְגַשְּׁשִׁים אֵי־שָׁם

בַּמֶּרְחַקִּים. תְּנוּפַת שָׁנִים כָּזֹאת אֵינֶנָּה

חֲדֵלָה כָּךְ סְתָם.

הַנְּשָׁמָה, אוּלַי טִבְעָהּ לִנְדֹּד

גַּם אַחֲרֵי. וְאִם יָצְאָה לָהּ לְדַרְכָּהּ —

הֲרֵי אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

(מתוך השיר: "ביתי אחֵר", עמ' 39)