בדיירי משנה וקורי עכביש חוזר נקאש לבגדאד של שנות הארבעים, עיר מרובת לשונות ותרבויות, ובונה מחדש את הפסיפס החברתי והלשוני, היהודי-מוסלמי, של העיר. הוא מראה לנו את יחסי השכנות, המתחים והחיים המשותפים בבית הדירות הבגדאדי, שעומד איתן אל מול רוחות השינוי והפיצול שמביאים איתם המלחמות, הכיבושים הקולוניאליים והמאבקים הלאומיים. אולם גם הבית הזה נכנע לבסוף לתמורות הזמן ולמתחים הלאומיים, וקורי העכביש הנטווים סביבו יוצרים קירות ומחיצות בין דרי הבית, מפרידים בין יהודים למוסלמים, בין עיראק לישראל, ומותירים את הבית עזוב, מנושל מדייריו היהודים.
ברומן זה, מהמרכזיים במכלול יצירתו של נקאש, מבקש הסופר היהודי־עיראקי לשוב לרגע הטרגי של עקירת יהודי בגדאד מתוך נקודת המבט של בגדאד העיר ובאופן המציג ריבוי סיפורים ונקודות מבט. נקאש מעניק פנים ושמות להתלבטויות של יהודי עיראק באשר לעזיבת מולדתם, שהייתה גם מולדת חלומו להיות סופר ערבי, חלום שהוא לא נטש לאורך כל חייו. כך הוא יוצר מעין "בית יעקוביאן" עיראקי, שמהדהד את האירועים ההיסטוריים של אמצע המאה העשרים, ונע בין זיכרון העבר והטראומה של הפרהוד ב־1941, לבין הטראומה העתידית של העזיבה הכפויה של המולדת בשנים 1951-1950, אותה "רוחא בּלא רג'עה", הליכה ללא חזרה.
פרופ' יובל עברי, אוניברסיטת ברנדייס; ד"ר אלמוג בהר, אוניברסיטת תל אביב.
סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب, המביאה לקדמת הבימה סִפרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ושירה, היא פרויקט ייחודי שבבסיסו תרגום של יצירות מהתרבות ומהספרות הערבית. הסדרה שואפת לפתוח פתח עבור השמעת המזרח התיכון בשפתו, ובכך לאפשר לקוראי העברית להתוודע לקולות, לרעיונות ולחיים שנעדרים כמעט לחלוטין מהשיח הספרותי, החברתי והפוליטי בישראל.
סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب נולדה במכון ון ליר בירושלים והיא יוזמה של מתרגמים וחוקרי השפה הערבית, יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל. הסדרה פועלת לפי מודל תרגום ייחודי מסוגו, המבוסס על עיקרון של דו־לשוניות ודו־לאומיות, כך שבמקום התרגום האינדיווידואלי, עבודת התרגום נעשית בצוותים של יהודים וערבים. לבד מהשבחת איכות התרגום, תהליך זה מאפשר תנועה בין השפות ומונע יצירת חיץ ועיסוק בלעדי של יהודים בעברית וערבים בערבית.
את הרומן תרגמה אחותו של הסופר, רות נקאש ויגיסר, תוך עבודת דיאלוג עם אחותה סמירה יוסף שערכה את התרגום. הרומן תורגם במתכונת התרגום הדו־לשוני של סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب, בצוות שכלל, מלבד המתרגמת ועורכת התרגום, גם את העורכת הספרותית פרופ׳ חביבה פדיה, שהוסיפה אחרית דבר, עורכת הלשון אמירה בנימיני־נבו, והעורכים האחראים פרופ׳ יהודה שנהב־שהרבני ופרופ׳ יונתן מנדל.
