לא ברגע אחד אתה יודע שאתה אוהב
לֹא כִּסְפִינָה הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת אֶל שִׂרְטוֹן
לֹא בְּעִנּוּג הָאֶצְבָּעוֹת וּקְטִיפַת הָעוֹר
לֹא בְּשִׂיחוֹת הַלַּיְלָה הַמְּחַלְחֲלוֹת
לֹא בְּנִיחוֹחוֹ הַמְּשַׁכֵּר שֶׁל הַגּוּף
לֹא בַּשְּׁתִיקוֹת הַמַּמְתִּינוֹת
לֹא בַּמִּפְגָּשׁ בֵּין כַּף הָרֶגֶל לָאֲדָמָה
לֹא בְּעֵירֻמֵּנוּ הַנּוֹחַ בָּאוֹר
לֹא בַּתְּשׁוּבוֹת הַמִּתְגַּלּוֹת בִּזְמַנָּן.
בְּחֶסְרוֹנָם שֶׁל כָּל אֵלֶּה, הַמִּתְמַשֵּׁךְ.
עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה.
בָּרָעָב.
בדומה לספר השירים שקדם לו, גם בספרו השני ממשיך נמרוד שיין לחתור לאמירה החשופה והישירה ככף יד מושטת. בכתיבתו הוא שב ומנתץ את ההנחה לפיה שירה היא מועדון סגור השמור ליודעי ח"ן; שירתו מתייצבת אל מול קוראיה, ובגובה פניהם. שיריו של שיין, אשר פורסמו תחילה ברשתות החברתיות, מצאו דרכם ללבבות קוראים רבים וקנו להם קהל רחב ואוהד. המהדורה הראשונה של ספר ביכוריו ("עור התוך", הקיבוץ המאוחד 2017) אזלה במהר, והספר היה לאחד הנקראים והנמכרים מבין ספרי השירה אשר ראו אור באותה שנה. בקובץ שיריו השני חולק שיין עם קוראיו את הגילויים, התובנות וההתחבטויות המלוות את היחסים הזוגיים, ונוגע גם באלה שבין ילד להוריו ובין אדם לאלוהיו.
