"שמי ג'ניפר תומפסון, ואני מניו יורק. אני עובדת בתחום פיתוח כישורי הפרט, והיום אני רוצה לדבר איתכן על בגרות נפשית ועל פתרון סכסוכים בדרכי שלום."

במילים אלה פותחת את דבריה האורחת של עמותת USAID, שבאה להרצות בפני תושבות כפר בשומרון (בסיפור "חסומות"). בהמשך היא תדבר על יִן ויָאנג ושחרור פנימי, אך מַנַאל היושבת בקהל תפטפט עם חברתה אוּמַיימַה. הן ישוחחו על בישולים וגידול ילדים: מה מבשלים כשהכסף נגמר ורישיון העבודה של הבעל הוחרם, ואיך משיגים עורך דין לבן שהצבא עצר בלי עילה. כמו אמה, גם מנאל חסרת השכלה ומקצוע כי אביה השיא אותה בצעירותה. היא וחברותיה כלואות במעגל אין־סופי של עוני, דיכוי וכיבוש.

כמוהן גם שאר גיבורי הכלוב נתונים בין גדרות — גדרות הצבא וגדרות החברה, מגבלות כלכליות ומגבלות משפחתיות. אך דווקא על רקע המחסומים החיצוניים מזדהר בעוצמה השחרור הפנימי שלהם. בנפשם הם אנשים חופשיים — ומעשיהם, מחשבותיהם ושאיפותיהם לעולם אינם מוכתבים מבחוץ. במקוריות, בכושר המצאה, בתושייה, בתחמנות, בהתקוממות ואפילו בהומור הם מסרבים פעם אחר פעם לצמצם את עצמם לתפקיד של קורבן. על דרכי העפר של אדמתם חותר כל אחד מהם לפלס לו נתיב ייחודי משלו.

סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب, המביאה לקדמת הבמה סִפרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ובשירה, היא הפרויקט היחיד בארץ המוקדש לתרגום יצירות מהתרבות ומהספרות הערבית. הסדרה שואפת לפתוח פתח עבור השמעת המזרח התיכון בשפתו, ובכך לאפשר לקורא הישראלי להתוודע לקולות, לרעיונות ולחיים נעדרים כמעט לחלוטין מהשיח הספרותי, החברתי והפוליטי בארץ.

סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب היא יוזמה של מתרגמים וחוקרי השפה הערבית, יהודים ופלסטינים, והיא תוצר של חוג המתרגמים הפועל במכון ון ליר בירושלים. הסדרה פועלת לפי מודל תרגום ייחודי מסוגו, המבוסס על עיקרון של דו־לשוניות ודו־לאומיות, כך שבמקום התרגום האינדיווידואלי, עבודת התרגום נעשית בצוותים של יהודים וערבים. לבד מהשבחת איכות התרגום, תהליך זה מונע יצירת חיץ בין הערבית לעברית ומאפשר תנועה בין שתי השפות.

הסיפורים שרואים אור בקובץ זה לוקטו ונבחרו בדיאלוג עם המחברת מתוך שלושת קובצי הסיפורים שלה. הם תורגמו לעברית על ידי צוותי־תרגום לפי המודל הדו־ לשוני דו־לאומי שהתגבש בסדרת מכּתוּבּ مكتوب: לואי ותד וגדעון שילה, דולי ברוך ודימה דראושה, עמנואל קופלביץ ונביל טנוס, ברוריה הורביץ וצאלח עלי סואעד. רותם רז ודפנה רוזנבליט שימשו העורכות הספרותיות של הקובץ, ואמירה בנימיני־נבו העורכת הלשונית.