וכל נתיבותיה הוא ממואר אישי, מצער ומצחיק של ישראלי מן השורה, שצלל מכורח הנסיבות אל תוך אחד הפרקים המרתקים ביותר בהיסטוריה החדשה – התפרקות האימפריה הסובייטית בסוף המאה הקודמת ובתחילתה של המאה הנוכחית. המחבר, אריה בן-צל, היה שליחו של אחד האגפים של משרד ראש הממשלה אל המרחב הסובייטי והפוסט-סובייטי. במסגרת תפקידו גמא אלפי קילומטרים – ברכבות, באוטובוסים, במכוניות ובטיסות פנים – בין כפרים, ערים, מחוזות וערי בירה סובייטיות, בזמן שבו קרסו באחת כל המנגנונים השלטוניים, שחיברו יחד את מה שנקרא פעם ברית המועצות, מעצמת ענק שהשתרעה על פני כשישית מהשטח היבשתי של כדור הארץ. בקולו הייחודי, שהורגל לשתיקה יותר מאשר לדיבור ולחשיפה, פותח המחבר צוהר אל תהליך ההתמוטטות של הגוליית הסובייטי, ומתאר, בין השאר, גם סצנות של אנשים קטנים שהולכים לאיבוד אישי באבדון הגדול וגם תהליכים בקנה מידה אימפריאלי, שהיה שותף להם בעל כורחו, לעיתים תוך סיכון חיים של ממש.
תיאורי הדמויות וקורותיהן, המקומות, הסיטואציות והסצנות – כל אלה משורבטים ביד אומן בידי אדם שהשתתף באופן פעיל במבצעי הצלות של קהילות יהודיות מחד, ובפגישות עם בעלי תפקידים ברמה הדיפלומטית הגבוהה ביותר מאידך. בן-צל נע בין פעילות תחת אש לבין מפגשים הרי גורל עם סמי-מנהיגים שצמחו כמו נרקיסי שלג תחת מעטה הקרח הסובייטי המתפורר של מה שנראה אז כאביב של עמי ברית המועצות. כאיש צללים מובהק הוא מספר את סיפורו בענווה, בנינוחות שקטה, בדיעבד – ועם זאת באופן שאינו מאפשר להניח את הספר הזה מהיד.
